A letter to the world:what will you do to sprouts germination?

I am writing this letter on behalf of a starred (prohibited from studying) PhD student.
I am writing this letter on behalf of a flogged worker on first of May.
I am writing this letter on behalf of a sentenced to death teenager.
I am writing this letter on behalf of a sentenced to death by stone woman.
I am writing this letter on behalf of Saeed Valadbeygi.

It has been so many years that we are fighting for our basic rights.You detain and imprison us,torture and flog us.Execute and exile us but we still stand firm.
On the international women's day we announced that women and men are equal and condemned any kind of sexual discrimination,but after all you executed your men partisan and medieval rules against women.On the first day of May(International worker's day)we announced that we have to get paid and we announced that we are going the same way that workers are going in the whole world and we have same goals and asked you to put an end to the tyranny against immigrant workers.But you imprisoned us and kept us in the worst conditions ever and tortured us.You flogged workers because they participate in international worker's day and charged them with the high fines.
On the international children's day, we announced that children is first and you do not have the right to sexually and physically abuse them.You do not have the right to use them as a cheap silent work force but you still you took advantage of them in the streets and workshops.
On the student's day( 16th of Azar),we announced that, do not execute, do not stone to death,put an end to the conquests(Shari'a)rules against humanity and let the university-as it implies from its name-be a place to study and produce human and science forces.But you attacked us and at night arrested our friends and send them blindfolded to the prisons.You starred and expelled us and positioned militia forces in the universities.we told you repeatedly that university is not a garrison(military area)and asked you to emit your forces out of universities but you attacked our class rooms and dormitories and injured students.Today is one of our friend's funeral ...yes,I am talking about Kianoush Asa, the one that you killed him in prison and under torture.

We cried(shouted) repeatedly and of the same voice along with the global movement against children execution and asked to stop it.But you executed our Delara and you keep take children with skimpy and wobbly legs to the gallows.
We announced that Iranian people are not militant and they do not want destruct any generation, race or color.Our slogan was"One identity,the human identity"and"one land,one man".But you kept announcing your personal ideas and opinions in the name of the Iranian people.we repeatedly announced that we do not want Islamic government and you kept governing by medieval rules.

We have given you a warning and are fighting for years now.This movement which you call it dirt and brushwood is that student,woman,child and worker who you have disregarded his/her right for along time.

This is not a revolt movement of prosperous people.This is not a protest of loser voters.This is a cry of oppressed people of Iran who yell from the bottom of their hearts "death to dictator,Khamenei and Islamic republic.This cry is echo of the voices that you have heard all this years from the larynx of freedom partisans in the corner of your prison cells and pits.
Iranian people have found each other and know that your overthrow secret is in their solidarity. That is why they say "Do not be afraid! Do not be afraid!We are all together" Iranian people, men and women equal and of the one voice came to streets as they said and stood in front of your bullets.On the same day that you killed Neda,I saw another woman standing with open hands and yelling "Shoot, shoot, kill me too".This is your overthrow movement that cries in the streets"I will kill who killed my brother".
It will not be too late,history will repeat for you one more time and Freedom and Equality would be the Iranian message to the whole world.

But I am Saeed Valadbeygi ; The student worker who has been in your detentions and prisons so many times.The starred student ,you expelled him from university and the worker who spent the best years of his life in exile and prison.I am the cry (shout) of the common pain who has clenched his fists stronger in all these years to yell "death to DICTATOR" today and stronger than ever.Do not frighten me of death.It has been few days that you put my family under the sever pressure and attacked my place so many times but each and every time you have failed and been the looser.This pressure and creating the fear and panic atmosphere can not stop our friends and their families in the middle of their freedom road because we are aware that in our freedom way , we do not have anything to lose except for our chains.Your act might interrupt our activities,perhaps we lose our dearest ones and best moments of our lives in that way but your interruption will never be able to stop us.

Notice how green, colorful, and fruitful I am
Notice how full of leaves, branches, and strong I am
Despite the injury caused by the spite of axemen,
I am deeply rooted; such is my magnificence
Though you may perceive that I have fallen to the ground,
and my youthful branches bare the wounds of your hatchets
Yet, what will you do with my roots!?
Though you may sit on this rooftop,
waiting to ensnare a bird,
while holding the sign: “Flying Prohibited”
Yet, what will you do with the little chicks in the nest!?
Though the abusive, night prowling wind
may be passing through, howling and brawling like a drunkard
Yet, what will you do with the twittering, bright sunrise!?
Though you may beat us
Though you may take us
Though you may kill us
Yet, what will you do with the inevitable bloom of a blossom!?
Do not presume that I am gone with the wind
As I am chronicled and will remain in thoughts
Such entwined and entangled with the pain of my people,

Such entwined and entangled with the pain of my people,
one may imagine that I am the cry, the cry, the cry!!


Poem in Persian:

ببین سرسبز و خوشرنگ و برومندم

ببین پر برگ و پرشاخ و تنومندم

اگر چه زخمی از کین تبر داران،

ولیکن ریشه در خاکم، چنینم من: شکوهمندم!!

گیرم که در باورتان به خاک نشسته ام

و ساقه های جوانم از ضربه های تبرهاتان زخم دار است

با ریشه چه می کنید؟!!

گیرم که بر سر این بام

بنشسته در کمین پرنده ای

پرواز را علامت ممنوع می زنید!

با جوجه های نشسته در آشیانه چه می کنید؟!!

گیرم که باد هرزه شبگرد

با های و هوی نعره مستانه در گذر باشد

با صبح روشن پرترانه چه می کنید؟!!

گیرم که می زنید

گیرم که می برید

گیرم که می کشید

با رویش ناگزیر جوانه چه می کنید؟!!

مپندارید که بر بادم

که من تاریخم و یادم

چنان با درد این مردم اجینم من

که پنداری که فریادم که فریادم که فریادم

خسرو گلسرخی

אני כותב את המכתב הזה בשם דוקטורנט מצטיין (שנאסר עליו ללמוד).
אני כותב את המכתב הזה בשם עובד שהצליפו בו בראשון למאי.
אני כותב את המכתב הזה בשם בן נוער שנידון למוות.
אני כותב את המכתב הזה בשם אישה שנידונה למוות בסקילה.
אני כותב את המכתב הזה בשם סעיד ואלדבייגי (Saeed Valadbeygi)

מזה שנים ארוכות שאנו נאבקים על זכויות היסוד שלנו. אתם עוצרים וכולאים אותנו, מענים אותנו ומצליפים בנו, מוציאים להורג ומגלים אותנו, ועדיין אנו עומדים איתנים.
ביום האישה הבינלאומי הכרזנו כי הנשים והגברים שווים והוקענו אפליה מינית מכל סוג, אך בסוף יישמתם את חוקי האפליה הגברית שלכם השייכים לימי הביניים.
בראשון למאי (יום הפועלים הבינלאומי) הכרזנו שאנו זכאים לתגמול כספי, שאנו הולכים בדרכם של כל הפועלים ברחבי העולם, ושיש לנו אותן המטרות, וביקשנו מכם לשים קץ לרודנות כלפי הפועלים המהגרים. אך אתם כלאתם אותנו, החזקתם אותנו בתנאים מחפירים, ועיניתם אותנו. הצלפתם בפועלים שהשתתפו ביום הפועלים הבינלאומי והטלתם עליהם קנסות גבוהים.
ביום הילדים הבינלאומי הכרזנו כי הילדים באים לפני הכל, ושאין לכם הזכות להתעלל בהם גופנית ומינית. אין לכם הזכות להשתמש בהם ככוח עבודה זול ושתקן, אך עדיין ניצלתם אותם ברחובות ובסדנאות העבודה.
ביום הסטודנט (ה-16 לחודש אָזָר בלוח השנה הפרסי) הכרזנו שיש לחדול מהוצאות להורג ומסקילה למוות, ולשים קץ לחוקי הכיבוש (שריעה) נגד האנושות, ולתת לאוניברסיטה – כפי שמרמז שמה – להיות מקום של למידה ומקור לכוחות אנושיים ומדעיים. אך אתם תקפתם אותנו בלילה, עצרתם את חברינו, ושלחתם אותם בעיניים קשורות לבתי הכלא. כיכבתם (סימנתם) והשעיתם אותנו, והצבתם כוחות מיליציה באוניברסיטאות. אמרנו לכם שוב ושוב שאוניברסיטה איננה מוצב צבאי, וביקשנו מכם למשוך את כוחותיכם מן האוניברסיטאות, אך אתם תקפתם את כיתותינו ומעונותינו ופצעתם סטודנטים. היום הנו יום הלוויה של חברנו... כן, אני מדבר על קיאנוש אסא (Kianoush Asa), אותו אחד שהרגתם בכלא, תחת עינויים.

זעקנו שוב ושוב בקולה של התנועה הגלובלית נגד הוצאה להורג של ילדים, וביקשנו מכם לשים לה קץ. אך אתם הוצאתם להורג את דלרה (Delara) שלנו, וממשיכים להוביל ילדים עם רגליים קלושות ורועדות אל הגרדום. הכרזנו כי בני העם האירני אינם מיליטנטיים ואין ברצונם להשמיד שום דור, גזע, או צבע. סיסמתנו היתה "זהות אחת, הזהות האנושית" ו"אדמה אחת, אדם אחד". אך אתם המשכתם להכריז על דעותיכם ותפיסותיכם האישיות בשם העם האירני. שוב ושוב הכרזנו שאיננו רוצים בממשלה איסלמית, אך אתם המשכתם לשלוט בנו בחוקים מימי הביניים.

הענקנו לכם אזהרה, ואנו נלחמים כבר שנים. התנועה לה אתם קוראים עפר וזרדים הנה אותם הסטודנטים, הנשים, הילדים והפועלים שמזכויותיהם התעלמתם זמן רב מאוד.

אין זו תנועת מרד של אנשים עשירים ומשגשגים. אין זו מחאה של מצביעים שהפסידו. זוהי צעקתם של האנשים המדוכאים של אירן, הקוראים מעומק ליבם: "מוות לעריצות, לחמינאי, ולרפובליקה האיסלמית". בזעקה זו מהדהדים הקולות ששמעתם כל השנים הללו מלוחמי חופש בפינות תאי הכלא והבורות שלכם. האירנים מצאו איש את רעהו, ויודעים כי הסוד למפלתכם טמון באחדותם. לכן אנו אומרים "אל פחד! אל פחד! כולנו יחד!". אנשים אירנים, גברים ונשים שווים, יצאו בקול אחד לרחובות, כפי שאמרו, ועמדו מול הקליעים שלכם. ביום בו הרגתם את נדה, ראיתי אישה אחרת עומדת בזרועות פשוטות וצועקת: "תירו! תירו! תהרגו גם אותי!" זוהי תנועת ההפיכה שלכם הזועקת ברחובות: "אני אהרוג את זה שהרג את אחי". לא ירחק היום וההיסטוריה תחזור עבורכם שוב, וחופש ושוויון יהיו המסר של בני העם האירני לעולם.

אך אני סעיד ואלדבייגי, הפועל הסטודנט שהיה במעצריכם ובבתי הכלא שלכם פעמים כה רבות, הסטודנט המכוכב שסילקתם מהאוניברסיטה, והפועל שבילה את מיטב שנותיו בגלות ובכלא. אני זעקתו של הכאב הנפוץ שקפץ את אגרופו כל השנים הללו כדי לצעוק היום, וחזק מתמיד, "מוות לדיקטטור!". אל תפחידו אותי במוות. משך מספר ימים הפעלתם לחץ על משפחתי, ותקפתם את מקומי פעמים כה רבות, אך בכל פעם נכשלתם ויצאתם המפסידים. לחץ שכזה ויצירת אווירה של פאניקה אינם יכולים לעצור את חברינו ואת משפחותיהם במסלול החופש שלהם, כי אנו יודעים שבדרכנו לחופש אין לנו מה להפסיד מלבד שלשלאותינו. מעשיכם עשויים להפריע לפעילותנו, ואולי נאבד את יקירינו ואת הרגעים היפים ביותר של חיינו, אך ההפרעה שלכם לעולם לא תוכל לעצור אותנו.

ראו כמה ירוק וצבעוני אני, וכמה פורה
ראו כמה עלים וענפים לי, וכמה חזק אני
למרות פציעותיהם של הגרזנים הזדוניים
שורשיי עמוקים; זהו פארי.
אף כי תחשבו שנפלתי ארצה,
וענפיי הצעירים נושאים את פצעי גרזניכם,
מה תעשו עם שורשיי?
אף כי תשבו על גג זה,
ממתינים ללכוד ציפור,
מחזיקים בשלט "אסור לעוף",
מה תעשו עם הגוזלים שבקן?!
אף כי רוח הליל האכזרית תשוטט
ותעבור פה, מייללת ונלחמת כשיכור,
מה תעשו עם ציוץ השחר הבהיר?
אף כי תכו אותנו,
אף כי תיקחו אותנו,
אף כי תהרגו אותנו,
מה תעשו עם לבלובו הבלתי נמנע של ניצן?
אל תניחו שחלפתי עם הרוח,
כי אני מתועד ואשאר במחשבות,
כה סבוך ומלופף בכאבו של עמי

כה סבוך ומלופף בכאבו של עמי,
ניתן לדמיין שאני הזעקה, הזעקה, הזעקה!!